1. בפני תביעה כספית בסך של 278,000 ש"ח שהגיש התובע נגד הנתבע.
2. התובע ערב כלפי הנתבע בערבות מוגבלת בסכום של 215,000 ש"ח לחובות צד שלישי, חברת רוטו יבנה בע"מ (בפירוק) (להלן: "
החברה").
3. על פי כתב התביעה, ביום 29.5.02 (במקור נכתב 29.5.09 אך מחקירתו הנגדית של התובע בעמ' 14 ש' 21-16 עלה כי מדובר בטעות סופר), בלא שקדמה לכך כל דרישה או התראה, משך הנתבע מחשבונו של התובע המתנהל אצלו סך של 278,000 ש"ח, וזאת כפי שהתברר בדיעבד, בגין ערבותו של התובע לחובות החברה הנ"ל. לטענת התובע, בניסיון להסתיר את משיכת הכספים, המשיך הנתבע לפרוע את תשלומי המשכנתא מחשבון התובע אף שיתרת החובה לא אפשרה לעשות כן. עוד נטען כי לאחר משיכת הכספים הנ"ל, ביום 9.6.03, התקבלה אצל התובע דרישת הנתבע להסדרת חוב בסך של 215,000 ש"ח בגין ערבותו לחובות החברה, ורק בשלהי שנת 2003 כאשר הפסיק הנתבע לכבד את הוראת הקבע לביצוע תשלומי המשכנתא הבחין התובע בעובדת משיכת הכספים מחשבונו.
מכתב התביעה עולה כי בדיעבד התברר לתובע שביום 17.6.02, ניתן צו הקפאת הליכים נגד החברה, ובהמשך החל הליך פירוק של החברה, אך הנתבע לא הגיש כל תביעת חוב נגד החברה אצל המפרק. לשיטתו של ב"כ התובע, אי הגשת תביעת חוב של הנתבע נגד החברה כמוה כדחיית התביעה על ידי מפרק החברה וכוויתור על החוב, ומכאן שהנתבע אינו רשאי להיפרע מהתובע בגין חוב זה.
על רקע הטענות הנ"ל נטען כי הנתבע הפר את חובותיו כלפי התובע משלא הודיע לו על התהפוכות במצבה של החברה ועל הליך הכינוס, ובכך מנע מהתובע להגיש תביעת חוב בעצמו במועד. כן נטען כי הנתבע התרשל במימוש הבטוחות של החברה שהיו בידיו ובגביית המחאות מחוללות לפקודת החברה שהועברו אליו לניכיון, שכן לא נקט בגינם כל הליך בהוצל"פ, אך גם לא העביר אותם לידי החברה או התובע, עד כי כיום חלף פרק הזמן שבו ניתן להיפרע מהן.
4. בפתח כתב ההגנה העלה הנתבע טענת התיישנות ושיהוי, שלפיה הכספים נמשכו מחשבונו של התובע ביום 29.5.02, ומכאן שחלפו למעלה מ- 7 שנים מהיום שבו נולדה עילת התביעה. כמו כן נטען כי השיהוי הרב בהגשת התביעה הסב לנתבע נזק ראייתי במובן זה שלא נשמרו אצלו מסמכים הנוגעים לתביעה אשר היו יכולים לסייע בידו להתגונן בפניה.
מטענות הנתבע בכתב ההגנה עולה כי בהתאם לנהלי הבנק וכדבר שבשגרה נשלחות התראות לערב כאשר החייב אינו מקיים את חובותיו וחיוביו, אולם בנסיבות העניין ולנוכח הזמן הרב שחלף, לא נשמרו בידי הנתבע מסמכים רבים הקשורים לתביעה, ובכלל זה מכתבי ההתראה שנשלחו לתובע. עוד נטען כי משיכת הכספים בגין הערבות הייתה בידיעתו המוחלטת של התובע ונעשתה ללא כל ניסיון של הנתבע להסתיר זאת מהתובע. בהקשר זה נטען כי בסמוך לאחר חילוט הסכום והעברתו לחשבון החברה, נשלחה לתובע הודעה על כך מהמערכת הממוכנת של הנתבע. עוד נטען כי כפי שעולה מתדפיסי התנועות בחשבון התובע אשר צורפו לכתב ההגנה, עוד במהלך חודש יולי 2002 לא כובדו הוראות חיוב חשבון התובע בתשלומי המשכנתא ובמהלך חודש אוקטובר 2002 נסגר חשבונו של התובע.
כמו כן עלה מכתב ההגנה כי הבנק פעל למימוש ביטחונות שניתנו לו להבטחת חובות החברה כלפיו, כאשר בין היתר מימש שעבודים על זכויות החברה בציוד ובמכונה בהליכי הפירוק ונקט בהליכים נגד הערבים שהם מבעלי ומנהלי החברה.
טענה נוספת של הנתבע היא כי הוראות כתב הערבות בחתימת התובע שומטות לחלוטין את היסוד לטענות התובע, שכן סעיף 5 לכתב הערבות קובע בין היתר כי "הבנק יהיה רשאי לדרוש מאתנו מילוי ערבותנו זו מבלי לנקוט כל צעדים שהם לגביית אותם הסכומים מהלקוח, ממפרקו, מנאמנו, או מערבים אחרים, או מתוך בטוחות אחרות". בעניין זה הופנה בית המשפט להחלטתה של כב' השופטת אלשיך שניתנה בבש"א 3301/09 בתיק פש"ר 1814/05 במסגרת בקשה דומה שהגיש מר מקסים בן עזרא, מבעלי ומנהלי החברה. כמו כן הופנה בית המשפט להוראות נוספות בכתב הערבות בסעיפים 8, 9, 18 ו- 23.
לגבי הליכי הפירוק שהתנהלו נגד החברה נטען כי כפי שעולה ממכתב המפרק מיום 28.5.09, הליכים אלה הסתיימו ללא חלוקת דיבידנד כלשהו לנושים, כך שגם אם יש ממש בטענות התובע, הרי שלא נגרם לו כל נזק מאי הגשת תביעת החוב. עוד נטען כי לא מוטלת על הנתבע כל חובה להודיע לתובע על הליך הכינוס שהתנהל נגד החברה, אלא קיימת רק חובה לפרסם הודעה ברשומות על הליך הכינוס, ופרסום זה כמוהו כידיעת כלל הציבור על הליך הפירוק. מעבר לכך נטען כי התובע הוא קרוב משפחה של בעלי מניות החברה, כך שכנראה ידע או יכול היה לדעת על הקשיים הכלכליים שאליהם נקלעה החברה ועל הליך הכינוס שהתנהל נגדה. כמו כן הודגש כי מימוש הערבות והמשיכה מחשבונו של התובע בוצעו ביום 29.5.02, כשנה וחצי לפני צו הפירוק שניתן נגד החברה, כך שלא הייתה לתובע כל מניעה להגיש את תביעת החוב.
5. התובע עצמו הגיש תצהיר עדות ראשית וכן הוגשו מטעמו תצהירים של הגב' חמדה בן עזרא ושל מר אבי גולדשלגר.
בתצהיר עדותו הראשית של התובע הועלו לראשונה מספר טענות. בין היתר הצהיר התובע כי פקידת הנתבע בשם עידית הסבירה לו כי ערבותו כלפי החברה, שהייתה בבעלותם של אחותו וגיסו, היא ערבות לאשראים דוקומנטריים לצורך יבוא נייר בלבד. כן הוצהר כי בעת חתימתו של התובע על הערבות ולאחריה, לא נאמר לו שניתן למשוך את הכספים מחשבונו ללא תביעה וללא מיצוי הליכים נגד החברה, ואף הוסתר ממנו הסעיף בעניין זה. עוד הצהיר התובע כי הנתבע לא פעל כנדרש ולא קיבל תמורה מלאה כנגד הבטוחות שהיו בידו וביניהן רכבים, מכונת דפוס ושיקים. לטענת התובע בתצהירו, היה על הנתבע להודיע לו שאינו מתכוון להגיש תביעת חוב נגד החברה ולא לסגור בפניו את האפשרות להגיש תביעת חוב בעצמו.
הגב' חמדה בן עזרא, אחותו של התובע אשר הייתה מבעלי החברה, תמכה בתצהירה בחלק מטענות התובע הנ"ל. הגב' בן עזרא הצהירה בין היתר כי ביום אישור בית המשפט על הקפאת ההליכים היו בידי הנתבע בטחונות בדרך של שעבודים, ערבות בנקאית על סך 500,000 ש"ח ושיקים דחויים של לקוחות בלמעלה ממיליון ש"ח, והיה ברור לה כי היקף הביטחונות היה די והותר לכיסוי כל יתרת החובה של החברה. עוד הצהירה הגב' בן עזרא כי כאשר נודע לה על משיכת הכספים מחשבונה הפרטי ומחשבונו של התובע, פנתה אל הנתבע אשר אמר שמדובר בטעות ושהפעולה תתוקן בכך שיוחזרו החיובים.
מר אבי גולדשלגר הצהיר כי היה בעליה ומנהלה של חברת פנורמה בע"מ שעסקה בהוצאה לאור של שבועונים שהודפסו אצל החברה. מר גולדשלגר הצהיר כי במהלך חודש מאי 2002 התברר לו כי ננקטו הליכי פש"ר נגד החברה, ובשל חוסר הוודאות לגבי המשך הדפסת העיתונים ביטל את כל השיקים הדחויים שמסר לחברה. עוד הצהיר מר גולדשלגר כי לא ידוע לו על תביעה שהוגשה נגדו או נגד חברת פנורמה בע"מ בגין השיקים לפקודת החברה, וזאת אף שהיקף ההדפסה החודשי של חברת פנורמה בע"מ עמד על כ- 300,000 ש"ח, וחלק נכבד מהשיקים שמסר לחברה הועברו לנתבע.
6. בעקבות הגשת התצהירים מטעם התובע הנ"ל, הוגשה מטעם הנתבע התנגדות להרחבת חזית ובעקבות זאת הוגשה תגובה מטעם התובע להתנגדות זו.
7. יחד עם הגשת ההודעה הנ"ל הוגש מטעם הנתבע תצהיר עדות ראשית של הגב' פרלה שוקרון אשר שימשה בזמנים הרלוונטיים מנהלת עסקים בסניף שבו התנהל חשבון החברה. הגב' שוקרון חזרה בתצהירה על חלק מהטענות בכתב ההגנה, וכן הצהירה כי למיטב ידיעתה, בכל המועדים שבהם עבדה בסניף לא העלה התובע כל טענה בפני הנתבע בנוגע למימוש ערבותו. כן עלה מתצהירה של הגב' שוקרון כי הנתבע העביר את ייצוגו בהליכי גביית החוב מהחברה למשרד עורכי הדין משה שפורן, ובהתחשב בהליכי הגבייה, נכון ליום 4.10.10 נותרה יתרת חוב בחשבון החברה בסכום של 952,865 ש"ח. הגב' שוקרון התייחסה בתצהירה לדיבידנדים שהתקבלו מהליכי הפש"ר של הגב' חמדה בן עזרא ושל מר מקסים בן עזרא, למימוש רכבים של החברה ולהליכים שננקטו לפירעון שיקים של חברת פנורמה בע"מ שהיו בידי הנתבע.
8. במהלך הדיון נחקרו המצהירים הנ"ל ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.
דיון
9. דינה של התביעה להידחות.